החייאה 1 | BEN EMS

החייאה

שלב S

S

A

B

C

בטיחות היא השלב הראשון והחשוב ביותר בכל אירוע חירום. לפני שרצים לעזור, חייבים לעצור ולהעריך את המצב, כי

"מטפל פצוע לא יכול לטפל".

אם המטפל ייפגע, לא רק שהוא לא יעזור לנפגע המקורי, אלא שכעת יהיו שני נפגעים שזקוקים לחילוץ, מה שיסבך את המצב עבור כוחות ההצלה.

בשלב זה נתקשר לאמבולנס (מגן דוד אדום) בטלפון 101

החייאה

שלב S - דגשים

S

A

B

C

1. בטיחות המטפל (קודם כל אתה)

עלינו לוודא שהסביבה לא מסכנת אותך. יש לחפש סכנות מיידיות כגון:

תנועה: האם האירוע התרחש בכביש סואן? יש לחסום את התנועה או להזיז את הנפגע למקום בטוח.
חשמל: האם יש חוטי חשמל חשופים או שלולית מים מוליכה ליד הנפגע?
שריפה/גז: האם יש ריח של גז, עשן או סכנת התפוצצות?
אלימות: האם מדובר באירוע של קטטה או פיגוע שבו התוקף עדיין באזור?

2. בטיחות הנפגע

רק לאחר שהבטחת לעצמך סביבה בטוחה, עליך לוודא שהנפגע נמצא במקום שמאפשר טיפול. למשל, אם הוא שוכב על מצע רך (כמו מיטה), החייאה לא תהיה יעילה. יש להעביר את הנפגע בעדינות למשטח קשיח (רצפה) כדי שעיסויי החזה יפעלו ביעילות על הלב.

3. בטיחות הסובבים (קהל)

באירועי חירום נוצר לעיתים קרובות קהל סקרנים. חשוב להרחיק אותם כדי לאפשר מרחב עבודה נוח לצוות המטפל וכדי למנוע פגיעה באנשים נוספים אם הסכנה עדיין קיימת. ניתן להיעזר בעוברי אורח כדי לחסום תנועה או כדי להכווין את האמבולנס.

4. מיגון אישי (בידוד חשיפה)

חלק מהבטיחות היא הגנה מפני מחלות ומזהמים. במידת האפשר:

השתמש בכפפות חד פעמיות.

החייאה

שלב A - הכרה

S

A

B

C

לאחר שווידאנו כי הסביבה בטוחה לנו ולנפגע בשלב ה-Safety, אנו עוברים מיד להערכת מצב ההכרה של הנפגע ופתיחת נתיב האוויר שלו (Airway).

חשוב להבין כי הכרה אינה מצב של "הכל או כלום", אלא סולם של רמות (מדד AVPU): החל מרמת Alert, שבה הנפגע ערני ומגיב, דרך רמות Voice ו-Pain שבהן הוא מגיב רק לקול או לגירוי מכאיב (כמו צביטה בשריר הטרפז), ועד לרמת Unresponsive – חוסר הכרה מוחלט שבו הנפגע אינו מגיב כלל.

A (Alert) – ערני: בהכרה מלאה, מדבר ומתקשר עם הסביבה.

V (Voice) – מגיב לקול: לא ערני לסביבה, אך מגיב כשפונים אליו בדיבור.

P (Pain) – מגיב לכאב: לא מגיב לדיבור, אלא רק לגירוי פיזי מכאיב.

U (Unresponsive) – מחוסר הכרה: לא מגיב כלל לאף גירוי.

החייאה

שלב A - הכרה

S

A

B

C

אחרי שזיהינו שהנפגע נמצא ברמת הכרה U (לא מגיב), עלינו לוודא שדרכי הנשימה שלו פתוחות לפני שנוכל לבדוק אם הוא נושם.

אדם מחוסר הכרה מאבד את "טונוס השרירים" שלו וכל השרירים שלו רפויים.

הסכנה הגדולה ביותר לאדם מחוסר הכרה היא חנק כתוצאה מצניחת בסיס הלשון

כשהשרירים רפויים, בסיס הלשון פשוט צונחת וחוסמת את מעבר האוויר לקנה הנשימה.

בסיס הלשון

החייאה

שלב A - הכרה

S

A

B

C

הטיפול בצניחת בסיס הלשון יהיה על ידי הטיית הראש של המטופל אחורה על ידי אחיזה במצח ובסנטר.

שימו לב!

לפני הטיית הראש לאחור יש לוודא כי אין למטופל הפרשות (קיא) או אוכל

בפה.

במידה ויש, יש להטות את ראש המטופל על הצד ולתת להפרשות לצאת.

אין להכניס אצבעות לפה של המטופל!

תמרון מצח - סנטר

להגדלה לחץ על התמונה

החייאה

שלב B - נשימה

S

A

B

C

שלב ה-B (Breathing) הוא השלב שבו אנו קובעים האם הנפגע רק מחוסר הכרה, או שהוא נמצא בעיצומו של דום לב המחייב החייאה מיידית.

לאחר שפתחנו את נתיב האוויר בשלב A, אנחנו בודקים האם קיימת נשימה יעילה.

החייאה

שלב B - נשימה

S

A

B

C

1. איך בודקים? (מבט, שמיעה, תחושה)
מקרבים את הפנים שלנו אל פני הנפגע (כשהראש שלו עדיין מוטה לאחור) למשך 5 עד 10 שניות:

מבט: מסתכלים על בית החזה והבטן – האם הם עולים ויורדים?

שמיעה: מנסים לשמוע קולות נשימה מהפה ומהאף.

תחושה: מנסים להרגיש הבל פה על הלחי שלנו.

2. מה אנחנו מחפשים?
בשלב זה עלינו להבחין בין שני מצבים:

נשימה תקינה: עליית חזה סדירה וקצבית (לפחות 2 נשימות ב-10 שניות). במצב כזה, נשמור על נתיב אוויר פתוח ונמתין לאמבולנס.

נשימה אגונלית ("נשימות אחרונות"): זהו מצב מטעה שבו רואים התכווצויות של בית החזה או שומעים חרחורים כבדים. חשוב מאוד: זו אינה נשימה! זהו רפלקס של הגוף ברגעיו האחרונים, ויש להתייחס לכך כאל חוסר נשימה מוחלט.

החייאה

שלב C - עיסויי חזה

S

A

B

C

הגענו לשלב הקריטי ביותר בהחייאה – שלב ה-C (Circulation). בשלב זה, לאחר שהבנו שהנפגע אינו נושם ומשולש החיים שלו קרס, עלינו להחליף באופן ידני את פעולת הלב שלו.

במצב של דום לב, הלב מפסיק לדחוף דם. המטרה שלנו בעיסויים היא למעוך את הלב בין עצם החזה לעמוד השדרה, ובכך "לסחוט" את הדם החוצה באופן מלאכותי לכיוון המוח ושאר איברי הגוף.

איך מבצעים עיסויים בצורה נכונה?

מיקום הידיים: מניחים את שורש כף היד במרכז החזה של הנפגע (על עצם החזה, בין הפטמות). את היד השנייה מניחים מעל הראשונה ומשלבים אצבעות.
תנוחת המטפל: יש להקפיד על מרפקים נעולים וזרועות ישרות. הכתפיים צריכות להיות בדיוק מעל ידי הנפגע, כך שהלחיצה תגיע ממשקל הגוף שלנו ולא רק מכוח השרירים של הידיים.
עומק הלחיצה: יש ללחוץ חזק – לעומק של כ-5 עד 6 סנטימטרים אצל מבוגר. חשוב לאפשר לבית החזה לחזור למקומו המלא בין לחיצה ללחיצה כדי שהלב יוכל להתמלא שוב בדם.
קצב העיסויים: הקצב צריך להיות מהיר – בין 100 ל-120 לחיצות בדקה. קצב זה מזוהה לעיתים קרובות עם השיר "Stayin' Alive".